<h1>רבינו ירוחם נכ"ד ח"ה</h1>
<h2>דף ד.</h2>
צריך שיתן לה הגט בפני עדי מסיר' דאינהו כרתי אף על גב דיש שם עדי חתימ' דאם לאו אינה מגורשת. ואם הגט יוצא מתחת ידה מסתמא ואמ' שבא לידה כראוי בעדי מסירה אינה צריכה להראות עדי מסירה כך מוכח בגטין על ההיא דהלכתא כרבי אליעזר בגטין וכן כתבו בתוס' וכן כתב הרא"ש שם בפי'.
<h2>דף יח.</h2>
מאימתי מונין לה ג' חדשים שצריכ' להמתין אחר הגט מחלקת בגטין רב אמר משעת נתינת הגט ושמואל אמ' משעת כתיבת הגט ושקלי וטרי עלה ורי"ף פסק כשמואל וכן הרמב"ם. והתוס' כרב וכן פסק הרא"ש וכן נוהגין רוב העולם. והשולח גט לאשתו ונשתהה השליח בדרך ג' חדשים וכן המשליש ואמר אל תתנהו אלא אחר ג' חדשים לפי דברי רב צריכה להמתין ג' חדשים משעה שהגיע גט לידה ולדברי שמואל מותרת לינשא מיד ולדברי שניהם לא גזרינן שמא בא עליה תוך הזמן כי לגט ישן לא חיישינן שהרי לא נתיחד עמה כל זה פשוט. מעשה אירע שיצא קול פסול על גט אחד והצריכה רבינו תם גט אחר מפני הלעז אף על פי שכשר היה וכתב שלא היתה צריכה להמתין ג' חדשים אחר גט שני כיון שאינו אלא לבטל הקול בעלמ', ודקדקה שם [לקמן צ' ע"א] מההיא דיצא קול על זה ועל זה מותרת לשניהם ולא חיישינן משום מחזיר גרושתו מן האירוסין לאוסרה על הראשון כך כתבו בתו' ור"י חילק ביניהם וכתב כי יש לחוש להצריכה להמתין ג' חדשים מזמן גט שני.
<h2>דף יט:</h2>
נתן לה נייר חלק ואמר לה הרי זה גטיך הרי זו ספק מגורשת דחיישינן שמא במי עפצים כתבו ומביאין מי קליפת רמונים או שום דבר שיפלוט הכתיבה לחוץ ואם לא יפלוט הכתיבה לחוץ ולא יהיה ניכר שם הכתיבה לא יהיה שום דבר ואינה מגורשת כלל, ואם פלט הכתיבה חיישי' שמא כשנתנו לה עדין היה כתב שלא נבלעו מכל וכל המים שנכתב בו בעפצי' והרי היא ספק מגורשת. וכן אם אמ' לה הרי זה גטיך ונטלתו וזרקתו לים ואחר כך אמר הבעל לא היה גט אלא שטר חוב אינו נאמן. ומיירי שקראוהו קודם נתינ' והכניסו תחת מלבושו ונתנו לה אחר כך והיא זרקתו לים ונאבד לא חיישי' שמא החליפו זה בגטין. אדם שנתן גט לאשתו והשליכו בין חביו' ולא קראוהו ומצאו בין החביות מזוזה ולא מצאו שם גט אינה אפילו ספק מגורשת, ואם מצאו שם ב' מזוזות היו שם ועכברים לקחו הגט והרי היא ספק מגורשת כך מעשה בגמר' גטין. ועוד שם מעשה בא' שלקח ס"ת ואמר לאשתו הרי זה גטיך אינה אפילו ספק מגורשת כי אפילו שנחוש שמא כתבו במי מלין כלומר שכתב על הספר גט במי עפצים ולא היה ניכר אין מי מלין ע"ג מי מלין כי הספר הוא מגוילין ומעובד בעפצי' ואינו נקרא כתב. נראה מכאן שאם היה הס"ת מקליפין שלנו דחיישינן שמא כתבו במי מלין והוה ליה ספק מגורשת.
לכתחלה צריכין עדי מסיר' לקרותו קודם נתינה ואחר נתינה ואם קראוהו אחר נתינה ולא קודם נתינה מגורש' ואם לא קראוהו כלל לא תנשא ואם נשאת לא תצא ואם לא קראוהו כלל ונשרף או נאבד צריכ' גט אחר כי היא ספק מגורשת פי' ומ"מ אם גיטה יוצא מתחת ידה הרי זו מגורשת ודאי אף על פי שלא קראוהו בשעת נתינה. ואם קראוהו קודם נתינ' ועייליה הבעל לבי ידיה ר"ל תחת מלבושו או במקום שיכול להחליפו ונתנו ולא קראוהו אחר כך אינה צריכה גט אחר והוי ודאי מגורש' אפי' נשרף או נאבד ומ"מ אם ישנו בידה צריכ' להקרותו קודם שתנשא כדמוכח (על הזורק) [מפ' הזורק פ' ע"א כתב] גט לאיש ושובר לאשה וטעה וכו' ודייק עליה [ביבמות צ"א ע"ב] אמאי מאי ה"ל למיעבד וכו' וכן פשוט ומוכח בגטין וכן כתבו בתוס'.
<h2>דף כ:</h2>
כתב לה גט על טס זהב ואמר לה התקבל גטיך קבלה גיטה וקבלה כתובתה כך פשוט בגטין. עבד שהוחזק שלו רוצה לומר של בעל וגט כתוב בידו ר"ל חקוק על ידו בענין שאינו יכול להזדייף שכת' כראוי ויוצא העבד מתחת יד האשה והיא אומרת נתן לי העבד לשם גירושין בעבור הגט שבידו ולפני עדי מסיר' והלכו להם אינ' נאמנ' כי העבדי' אין להם חזקה אלא לזמן ידוע כמו שכתבתי במישרים ומרצונו נכנס לביתה ואינו שלה כך פשוט בגטין. טבלא שמוחזקת שהיא שלה וכתוב עליה גט והרי היא יוצאה מתחת ידה כשר שנאמר שבודאי היא הקנתה הטבלא לבעלה כדי לכתוב בה גט כי כבר אמרינן האשה כותבת גיטה שבודאי הקנת אותו גט אחר כך לבעלה שאין קיום הגט אלא בחותמיו פי' וכל דבר שהוא שלה וכתבו בו גט צריכה להקנותו לבעלה בפי' כי לא הקנו לו רבנן משלה אלא שכר הסופר כך פשוט בגטין.
<h2>דף כא.</h2>
כתב לה גט ונתנו ביד עבד שלו וכתב לאשתו שטר מתנה על העבד מגורשת דגיטה וחצרה באין כאח'. ודוקא שהעבד כפות דאם אינו כפות לא דחצר מהלכת לא קנה אפילו עומד דקי"ל כל שאינו מהלך לא קנה עומד ויושב נמי לא קנה בגיטין. וכתבו בתו' דמיירי בכפות ידיו ורגליו ואפילו ניעור אבל כפו' ברגליו ולא בידיו צריך שיהיה ישן ולא קנה נעור דבעינן תרתי ישן וכפות זולתי אם לא יהיה כפות ידיו ורגליו כדאמרינן [לקמן ע"ח ע"א] אמר רבא כתב לה גט ונתנו ביד עבדה ישן ומשמרתו וכו'. ובנעור ואינו כפות אם הגיע גט לידה כתב הרמב"ם דמגורשת וי"מ דאפילו הגיע גט לידה דאינה מגורשת דכיון דאינה מגורשת בקבלת העבד הרי הוא כמו טולי גטיך מע"ג קרקע וכן כתב הרשב"א. ועוד פשוט וכן כתב לה גט ונתנו בחצרו וכתב לה שטר מתנה על החצר הרי זו מגורשת אבל נתן גט בחצר חבירו וקנתה היא החצר מחבירו או חבירו נתנו לה במתנה אינה מגורשת כיון שלא בא קנין החצר ליד האשה מיד הבעל בעצמו.
<h2>דף נה.</h2>
אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לאשתי שלא בפני אשתו וחזר ואמר בפניה כנסי שטר חוב זה מגורשת כי האשה מתגרשת שלא מדעתה ולא אמרי' כשאמר כנסי שטר חוב זה דבטלו דאי איתא דבטלו היה לו להודיעו לעדים אלא בודאי משום שנתבייש ממנה אמר כנסי שטר חוב זה פשוט בגטין.
<h2>דף עז.</h2>
זרק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצר' שהן של נכסי מלוג מגורשת דגיטה וחצרה באין כאחת כמו אם היה נותן לה בידה פי' בעל כרחה אם ידעה בשעת נתינה ודוקא שעומדת בצד חצרה או בצד ביתה. אבל אם זרק לה גט בתוך ביתו או בתוך חצרו אינה מגורשת ואפילו הגט עמה במטה שלו אבל במטה שלה מגורשת ודוקא שגבוהה עשרה ואף על פי שכרעי המטה הם עומדים ברשות הבעל לא קפיד הבעל בכך כנגד אשתו. וכן זרקו (לתוך) [בתוך] ביתו וזרקו לתוך חיקה או לתוך קלתה פי' הסל שמשימה בו פלכה ומה שטוה מגורשת כי אינו מקפיד הבעל על מקום חיקה ועל מקום קלתה ולא על כל דבר שהוא בקלתה כגון כלי שאוכלת בה תמרים או פירות. ואם השאיל לה פירו' בביתו או בחצרו וזרק לה גט על חתיכת עץ אם החתיכה היא כ"כ גדולה וחשובה הרי היא מקום בפני עצמו חוץ מן החצר ולא השאיל לה כי אם מקום אחד בחצרו ולא שנים ואינה מגורשת אבל אם החתיכה אינה רשות בפני עצמה הרי היא מגורשת וזהו דין חתיכת עץ אם יש בו ארב' אמות על ד' אמות והוא גבוה יותר מג' טפחים אפילו אינו גבוה עשרה הרי הוא רשות בפני עצמו ואם גבוה עשרה אפילו אין בו ד' אמות על ד' אמות הרי הוא מקום בפני עצמו וכל זה שאין לו שם לווי אלא קורין לו חתיכ' עץ אבל אם יש לו שם לווי רוצה לומר שם בפני עצמו אפילו אינו גבוה עשרה ואפילו אין בו ד' אמות על ארבע אמות הרי הוא רשות בפני עצמו והוא שיהיה גבוה ג' דאם לא כן הרי הוא כלבוד לקרקע פשוט בגטין. וכתב הרשב"א יש להסתפק אם זרק לה גט בחצרה המשתמר' לדעתה ואינה סמוכה לה ואמרה תזכה לי חצרי אם זכתה לה חצרה מתורת שליחות לקבלה וכן יש להסתפק אם אמרה זרוק לי גטי בחצרי ותזכה לי חצרי וכן חצר הסמוכה לה שלא מדעתה אם זוכה לה היכא דאמ' לעדים ראו גט שאני נותן לאשתי דומיא דידה.
<h2>דף עח.</h2>
אמר לה כנסי שטר חוב זה וקראה אותו והרי הוא גט אינו גט כלל פי' הרא"ש מאחר שלא אמר לעדים ראו גט שאני נותן לאשתי אינו גט עד שיחזור לומר לה הא גטיך ואף על פי שהגט בידה ולא חזר ליטלו ממנה כשאומר לה הא גטיך אחר זמן מגורשת פי' ולאו דוקא כשאמר לה הא גטיך כי די שיאמר לעדים ראו גט שאני נותן לאשתי כי כשאומר כנסי שטר חוב לא בטליה והאי דקאמ' כנסי משום כיסופא כדאמרי' ביבמות [קי"ג ע"ב]. וכתב הרמ"ה ודוקא שלא אמר לעדים מעיקרא בפניה ראו גט זה שאני נותן לאשתי אבל אם אמר כך מתחלה בפניה לית ליה כסופא מינה ומאחר שאמ' אחר כך כנסי שטר חוב זה בטולי בטליה והוה ליה ספק מגורשת וצריכה גט אחר ואם קבלה קדושין מאחר קודם שיתן לה גט צריכה גט מזה ומזה ואם מת אף על פי שלא נתן לה גט אחר פסולה לכהונה ע"כ. וכתב הרא"ש בתוספ' כי דוקא בשלא בטלו בפירוש וחזר ואמר לה הא גטיך אז מגורשת דהוי הוכחה דלא בטלו מאחר שאומר לה אחר כך הא גטיך אבל אם בטלו בפי' יש להסתפק אם כשחזר לומר הרי זה גטיך אם תהיה מגורשת כי נראה דאינה מגורשת וזו המשנה מיירי שהיה מדבר עמה על עסקי גיטה ולפיכך דוקא כשאמ' מתחלה כנסי שטר חוב זה צריך לומר אחר כך הא גטיך אבל אם לא אמר מתחלה כנסי אין צריך לומר הא גטיך מאחר שהיה מדבר עמה על עסקי גיטה דקיימא לן כרבי יוסי דאם לא פי' דיו ע"כ. וכן פשוט בגמר' קידושין דאם היה מדבר עמה וכו' ונתן לה גיטה ושתק דהוי מגורשת. ועוד פשוט מה שאמר במשנה מאחוריו מפרש בגמרא שאם מצאתו בקרקע שאינו גט כלל כי הוא כמו טולי גטיך מעל גבי קרק' וכמו כן אם שלפתו היא מבין חגורתו למתניו אינו גט דאין כאן נתינה אלא מיירי דעייק ליה ושלפתיה פרש"י עקם מתניו לקרב אליה הגט דהוי כאלו קריב לה ידיו והיא לקחה הגט מתוכ' וכתבו בתו' אבל אם היתה ידו פתוחה והגט מונח עליה ולקחתו משם והוא לא קרב ידו אליה אין זו נתינה ואינה מגורש' אבל אם אוחזו בראש הא' והושיטו לה ולקחתו בראש השני הרי זה גט ופר"ח כגו' שהי' הגט דבוק במתניו בדוחק וצמצ' מתניו ונתחלחלו ונטלתו הוי כאלו הוא נותנו לה וכתב הרא"ש ונראה כי גם לפר"ח צריך לומר שיקרב עצמו אליה כי בלא זה לא הוי נתינה ולזה הפירוש אם היתה ידו פתוחה וקרבה אליה ונטלתו לא הוי גיטא דבעינן תרתי שיסייענה בנטילתו וגם שיקרב הגט אליה ע"כ. נתן לה הגט והיא ישנה ונעורה וקראה והרי היא גיטה אינו גט עד שיחזור לומר לה הא גטיך ואפילו שיאמר לעדים בעוד' ישנה ראו גט שאני נותן לאשתי אינו גט עד שיאמר לה הא גטיך פירו' שיאמר לעדים אחר שניעורה ראו גט שאני נותן לאשתי וכו' ואינו צריך שיטלנו ממנה אלא בעודו ביד' די כמו שכתבתי למעלה זה פשוט בגטין במשנה וכתבו בתו' דמיירי שהיה מדב' עמה תחלה על עסקי גיטה כמו שכתבתי למעלה. וכתב הרמ"ה שאם אין הגט בידה בשעה שניעורה אינו גט עד שיטלנו מידה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הא גטיך וכתב הרא"ש וכן מסתבר. נתן הגט ביד עבדה ישן ומשמרתו הרי זה גט נעור אינו גט דהוי ליה חצר המשתמרת שלא לדעתה כך פשוט בגמר' גטין. ואומר והלכתא בכפות פרש"י כי הא דאמרי' ישן ומשמרתו הוי גט מיירי בכפות רוצה לומר ישן וכפות כי ישן לחודיה לא הוי גט וכן עקר וכן כתב הרמב"ם וריצב"א כתב שאם היו ידיו ורגליו כפותות וקשור בחבל והיא אוחזת ראש החבל דלא בעי' ישן ומגורשת והרא"ש חלק עליו.
היתה עומד' ברשו' הרבי' וזרק לה גט קרוב לה מגורש' קרוב לו אינה מגורשת מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת פשוט במשנה ונחלקו בגמרא בפירוש המשנה דרב אמ' קרוב לה תוך ד' אמותיה קרוב לו תוך ד' אמותיו ואפילו נכנסה האשה בתוך ד' אמות שלו כיון שהוא קדם לתוכן ובא בהן והן שלו. ומחצה על מחצה דמתניתין איירי בשתי כתי עדים שאחת אומרת קרוב לה היה ואחת אומר' קרוב לו היה ורבי יוחנן אמר קרוב לה אפי' מאה אמה וכן קרוב לו זולתי שהדבר תלוי בשמירה כיצד אם הוא יכול לשומרו כגון שנהר מפסיקה או תל קרקע אפילו שקרו' יותר ממנה זהו קרוב לו ואם הוא בהפך זהו קרוב לה. ומחצ' על מחצה דמתניתין מיירי ששניהם יכולין לשומרו כלומר כל אח' לבדו או שאין שניהם יכולין לשומרו רוצה לומר שאין כל א' מהם יכול לשמרו לבדו בלתי שיהיו שניהם שומרי'. וכתבו המפרשים כי לא בא רבי יוחנן לחלוק על רב כי בד' אמות מודה. ושמואל אמר כדי שתשוח ותטלנו ופרש"י שבא לפרושי מתניתין כי קרוב לה שתשוח ותטלנו וקרוב לו שישוח ויטלנו ומחצה על מחצה דמתני' ששניהם יכולין ליטלו בשחייה אבל הרא"ש כתב כי לא בא לפרושי מתני' ולא חלק לא על רב ולא על רבי יוחנן אלא שמואל אמר שראוי להחמיר אם שניהם עומדים בתוך ארבע אמות אפילו קדמה האשה לתוכן וזכתה בהן שאינו גט אלא קרוב לה שתשוח ותטלנו והלכה כשמואל דמחמיר היכא דשניהם עומדים תוך ד' אמות או חוץ לארבעה אמות שצריך שתשוח ותטלנו אבל זרקו תוך ארבע אמותיה והוא חוץ לארבע' אמו' בה' מודה שמואל דלא בעי' שתשוח ומגורשת ע"כ דברי הרא"ש, וכן נראה סברת הרמ"ה ביבמות שמביא קצת מזה בגמרא אבל רי"ף לא הביא דברי רב ורבי יוחנן אלא דברי שמואל, נראה דפירש כמו רש"י שבא לפרושי מתניתין והרא"ש כתב כי לא הביא דברי שמואל אלא שבא להחמיר ולא לפרושי מתניתין כמו שפירש הוא למעלה, וכוונת רי"ף כי אזלינן לחומרא לגבי גט אבל בענין זרוק לי חובי הלכה כרבי יוחנן ובמישרי' כתבתיו בנתיב גביית החוב. ועוד פשוט בגמ' כי בקרוב לה החמיר שמואל שלא נעשה מעשה שתהיה מגורשת ודאי עד שתגיע גט לידה אלא אם מת בנתים צריכה חליצה. ור"ח כת' קבלנו מרבותינו אפילו זרק לה גט בחצרה לא משתרי לעלמא עד דמטי גיטא לידה וכן בירושלמי אבל שאר הפוסקים חלקו עליו כי לא נאמר זה אלא בקרוב לה כדברי שמואל שאמר שצריך שתשוח ותטלנו. ועוד חומרא אחרת שאפי' שתשוח ותטלנו שלא נעשה מעשה עד שתגיע גט לידה אבל בחצר לא נאמר זו החומרא אבל הרמב"ם כתב בגרושין [פ"ה הי"ג] זרקו לה ברשות הרבים או ברשות שאינה של שניהם קרוב לו אינה מגורש' היה הגט מחצה למחצה ומחצה למחצה עד שיהיה קרוב לה הרי זו ספק מגורשת היה קרוב לה כדי שתשוח ותטלנו הרי זה פסול עד שיגיע גט לידה ואחר כך תנשא בו לכתחלה כיצד הוא קרוב לו היה יכול לשומרו והי' אינה יכולה לשמרו זהו קרוב לו שניהם יכולין לשמרו או ששניהם אין יכולין לשמרו זהו מחצה על מחצה בא הוא תחלה ועמד ואח' כך עמדה היא כנגדו וזרקו אם היה הגט בתוך ארבע אמות שלו אינה מגורשת אף על פי שתשוח ותטלנו עמדה היא תחלה ובא הוא ועמד כנגדה וזרקו לה אף על פי שהוא מחצה למחצ' הואיל והוא לתוך ארבע אמות שלה הרי זה גט פסול עד שיגיע גט לידה עכ"ל וכתב הרמ"ה ובחצר שלה מגורשת ואפילו קרוב לו וחוץ לד' אמות שלה, וברשות הרבים דוקא בד' אמות שלה, אבל חוץ לד' אמות לא מיגרשה ואפילו קרוב לה, ובחצר שאינה שלה או בחצר שאינה של שניהם לא מיגרשא אפילו תוך ארבע אמות שלה פשוט ביבמות.
<h2>דף עח:</h2>
גט בידה ומשיחה בידו פירוש חוט וקשור בגט אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה מגורשת ואם לא מגורשת. פר"ת שהגט כבד והמשיחה דקה ואם ימשוך אותו יפסק אז מגורש' וכן פירש הרבי יוסי בשם רשב"ם אבל אם קפצה ידה ומחמת זה יפסק אינה מגורש' ור"י כתב שאם קפצ' ידה מרצון הבעל ויפסק מחמת זה דמגורשת וראשון נראה עקר וכן כתב הרא"ש.
הית' ידה בקטפרס רוצה לומ' במדרון שלא יתעכב שם הגט וזרק לה הגט בתוכה אינה מגורשת ואף על גב דכשיפול יפול תוך ד' אמותיה. ומיירי שעומדת על שפת הנהר ואויר אותן ד' אמ' אין סופו לנוח כי הם בנהר, ומיירי שנשרף או נאבד בנתים פשוט.
<h2>דף עט.</h2>
היתה עומדת בגג שלה וזרק לה הגט כיון שהגיע לאויר הגג מגורשת ואפילו נשרף או נאבד קודם שהגיע לארץ פירוש לקרקע הגג. ומיירי בגג שיש לו מעקה שלא יוכל הרוח לזורקו מן האויר חוץ לגג או אפילו אין לו מעקה כגון שהגיע לאויר הגג סמוך לקרקע הגג פחות משלשה טפחים שהוא כלבו' דאל"כ אינה מגורשת כשנכנס הגט באויר הגג שמא יבא הרוח ויזרקנו חוץ לגג ואין סופו לנוח בגג. היא למט' בחצ' שלה והוא למעלה בגג שלו וזרקו לה כיון שיצא מרשות הגג מגורשת אפילו נמחק או נשרף אחר כך. ומיירי שהמחיצות של החצר עודפו' על הגג שצרי' הוא לזורקו דרך עליה על המחיצות ואחר כך ירד למטה בחצר שאם לא היו עודפות אולי הרוח יזרקנו חוץ לחצר בעודנו באויר ואין סופו לנוח בחצר. ומה שאמרנו נמחק מגורשת דוקא שנמחק בירידה אבל בעלייה כשזרק הוא כנגד מעלה כמו שכתבתי אינה מגורש' דרך עלייה דלא הוי נתינה אלא בירידה. ומה שאמרנו נשרף מגורשת שקדם הגט לדליק' פירוש שהיה הגט באויר החצ' קודם שהדליקה היתה שם אבל בהפך אינה מגורשת כי לשריפה היה הולך כל זה פשוט בגטין.
נעץ קנה בחצרו וגבוה ועולה למעלה מן המחיצות וזרק לה גט באותו הקנ' ונשרף או נאב' אינה מגורשת שמא יבא הרוח ויזרקנו חוץ למחיצות. ואם יש לו ב' גגין סמוכין זה לזה והשאיר לה מקום לקבל גיטה באחד מהם וקבלתו בא' מהם מגורשת, כי הא דאמרינן דחד מקום מושלי אינשי תרי לא מושלי, דוקא מבית לגג או מגג לבית או מבית לבית אז הוי קפיד' ואינה מגורש' אבל מגג לגג לא הוי קפידא כך פשוט.
<h2>דף עט:</h2>
שתי חצרות זו לפנים מזו פנימית שלה וחיצונה שלו ומחיצות החיצונה גבוהות למעלה מן הפנימית כיון שהגיע הגט לאויר הפנימית מגורשת פירוש שהגיע כנגד אויר הפנימית אבל היא למעלה ממחיצותיה והוא כנגד מחיצות החיצונות דפנימית גופה (דמחיצו') [במחיצות] חיצונה קא מינטרא כי מונעת הרוח כנגד הפנימית וסופו היה ליפול בפנימית אבל שתי קופו' זו בתוך זו פנימית שלה וחיצוני' שלו וזרקו לה אפילו הגיע לאויר פנימית למעלה ממחיצו' פנימי' ובתוך מחיצו' חיצונה שמחיצותיה גבוהו' יותר ולא נח שנשרף או נאבד אינה מגורשת כי בקופות לא מהניא מחיצות חיצונ' לפנימי' כמו בחצר דלא קביעי ולפי זו הגירסא ופירושה שפירשו התוספו' אם הגיע לתוך חלל הפנימית מגורשת ודוקא שאין לה שולים לחיצונה והפנימית עומדת בקרקע שלה למטה אבל אם יש לחיצונה שולים אפילו נח בקרקעית פנימית אינה מגורשת שכלי האשה בכלי הבעל או ברשותו אינו קונה לה אלא א"כ אינו קפיד פשוט בגטין ויש אומרים וכן רש"י והרמב"ם דגרסי בשתי מחיצו' כיון שהגיע לאויר מחיצות חיצונה מגורשת ולפי זו הגרס' בקופות אפילו הגיע לאויר פנימית אינה מגורשת רוצה לומר אפילו נכנס באויר מחיצות הפנימית אינה מגורשת עד שיגיע לשוליו, וגרסא ראשונה נרא' עקר.
חצר גדולה הסמוכה לקטנה נפרצה הקטנה במלואה ר"ל כל מקום חבורה לגדולה ובגדולה נשארו גפופי לכאן ולכאן ר"ל מחיצות במקום היתר הגדולה על הקטנה והנה הפרצה שבמקום חבור הקטנ' לגדולה הרי היא כפתח לגדולה והגדולה מושכת הקטנה אצלה אבל לא קטנ' לגדולה. ולפי' אם אשה בגדולה וזרק לה גיטה בקטנ' ושתיהן שלה או השאילו לה שתיהן ושתיהן מאיש אחד הרי זו מגורשת, אבל אם האשה בקטנה וזרק לה גט בגדולה אינה מתגרשת כך פשוט בערובין. [צ"ב ע"ב].
גט ישן הוא שנתיחד עמה אחר שכתבו לה ואסור לכתחלה לגרש בו כי שמא יאמרו גיטה קודם לבנה פירוש שמא יבא עליה בין כתיבה לנתינה ותתעבר ואחר שנה או שנתים יתנהו לה ואחר זמן יאמרו זה הגט זמנו של הכתיב' קודם ללידת הולד והנה כי כשנתעברה לא היתה אשתו. ואם נתגרשה בגט ישן והלך הוא למדינ' הים שאינו מצוי שיתן לה גט אח' תנשא לכתחלה פשוט וכתב הרמ"ה ולא תקשה לך מכמה מקומות דאמרינן ולגט ישן לא חיישינן ומשמע דאם היה לנו לחוש לגט ישן שהיתה אסורה לינשא, כי יש חלוק בזה הענין הא דאמרינן תנשא לכתחלה היכא דנתנו לה אחר הייחוד דאם איתא דבא עליה היה חושש לפגם הולד והיה כותב לה גט אחר אבל היכא דיצא גט מתחת ידו קודם ייחוד אם נתנו לה השליח אח' הייחוד לא תנשא לכתחלה שאולי אם היה השליח נמלך בו היה מצוה לו לכתוב גט אחר וכן נראה עקר.
<h2>דף פא.</h2>
כתב לגרש אשתו ונמלך ואפילו נתן לה גט על תנאי ולא נתקיים התנאי לא פסלה מן הכהונה כך פשו' במשנה. וכתב רי"ף והיכא דכתב גט לדביתהו ואמר הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם פסלה לכהונ' וזהו ריח גט שפוסל לכהונה פשוט בגמרא ובכמה דוכתי. יצא קול בעיר על כהן שכת' לגרש אשתו ונמלך ולא נתנו לה רואין אם רגילין בעי' לקרות לנתינה כתיבה דילמא רוצין לומר נתינה שנתן לה גט ולא תצא מבעלה הראשון בשביל זה הקול כי זהו קול שלאחר נשואין וכל קול שלאחר נישואין אינו כלום ולא חיישינן ליה אבל אם מת הראשון ונשאת לכהן אחר תצא ממנו בעבור הקול כי לגבי שני הקול הוא קודם נשואין כך פשוט.
<h2>דף פו:</h2>
צריך שיתן לה הגט בפני עדי מסיר' דאינהו כרתי אף על גב דיש שם עדי חתימ' דאם לאו אינה מגורשת. ואם הגט יוצא מתחת ידה מסתמא ואמ' שבא לידה כראוי בעדי מסירה אינה צריכה להראות עדי מסירה כך מוכח בגטין על ההיא דהלכתא כרבי אליעזר בגטין וכן כתבו בתוס' וכן כתב הרא"ש שם בפי'.
שני גטין שוין ונתערבו רוצה לומר ששמותיהן שוין ואינו ניכר בהם מאי זה כל אחד מהם וגם אין הבעלי' לפנינו שנוכל לכתוב אחרים כגון שהיו באים על ידי שליח נותנין שניהם לכל א' מהנשים והרי שתיהן מגורשות, ואם נאבד אח' מהם קודם שהגיע ליד הנשים השני בטל פשוט במשנה. שני יוסף בן שמעון בעיר אחת ושם נשותיהן שוין אין מגרשים נשותיהן אלא זה בפני זה פשוט בבתרא פירוש ואינה מגורשת אפילו הוציאה גט עד שתביא ראיה שגרשה בפני האחר ששמו כשמו או יבאו עדי מסירה ויעידו שזה הוא המגרש וזו היא המתגרשת ואם לא הוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת ומצאו כתוב בגט בסורא נכתב גט זה ואמרו עדים שבנהרדעא היה אותו שכתוב בגט שגרש באותו היום שכתוב בגט והשני מקומות רחוקים זה מזה שאין יכול לבא ביום אחד לא חיישינן לשום דבר דשמא על בהמה קלה ביותר הלך אי נמי מסר הדברים במקום אח' ונכתב במקום אחר כדאמרינן כתובו בהיני אף על גב דמימסרן לכו מילי בשילי וכן פשוט ביבמות [קט"ז ע"א].
